פטור ממס הכנסה לנכים

מבוא

הפטור ממס הכנסה לנכים, המעוגן בסעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], מהווה אחד המנגנונים המרכזיים שבהם מבקש המחוקק להתמודד עם מציאות החיים של אנשים בעלי מוגבלות רפואית חמורה. תכלית ההסדר היא כפולה: מחד- להבטיח כי נישום שמצבו הבריאותי מונע ממנו השתכרות מלאה לא יישא בנטל מס שאינו תואם את יכולתו הכלכלית; ומאידך- לקבוע גבולות ברורים, שימנעו שימוש יתר ויבטיחו אכיפה אחידה.

על פניו, מדובר בזכות ברורה ומובנית: נכה בשיעור מסוים זכאי להקלה מסוימת. אלא שכפי שנראה להלן, הדרך למימוש הזכות כרוכה במורכבות פרוצדורלית, פיצול סמכויות ואי ודאות פרשנית לא מבוטלת.

התשתית הנורמטיבית

סעיף 9(5) לפקודה קובע כי "הכנסתו של עיוור או של נכה שדרגת נכותו הרפואית נקבעה לצמיתות או לתקופה של שישה חודשים לפחות (למעלה מ-185 ימים) בשיעור של 100% או בשיעור של 90% לפחות לפי החישוב המשוקלל, תהא פטורה ממס עד לסכומים הקבועים בתקנות."

כלומר, הזכאות מותנית בשני רכיבים:

1. הכרה רפואית- קביעת נכות רפואית בשיעור המזכה, בין אם נכות מוחלטת (100%) ובין אם נכות משוקללת בשיעור 90% לפי מנגנון חישוב מורכב.
2. היבט כלכלי- הפטור אינו מוחלט אלא מוגבל לתקרות הכנסה, אשר מתעדכנות אחת לשנה על ידי רשות המסים.

מכאן עולה כי אין מדובר בוויתור מלא על חבות המס, אלא בהטבה מדודה המאזנת בין האינטרס הציבורי של גביית מס לבין אינטרס ההגנה על אוכלוסיות מוחלשות.

מנגנון היישום – הפיצול המוסדי

ייחודו של ההסדר נעוץ בכך שהכרעת השאלה הרפואית אינה מצויה בידי רשות המסים עצמה, אלא מועברת לידי הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי.

המבקש פטור נדרש להגיש את בקשתו לפקיד השומה, אולם זה האחרון מפנה את התיק לביטוח הלאומי לצורך קביעת אחוזי הנכות. בכך נוצר מצב פרוצדורלי בעייתי: הרשות המוסמכת לקבוע זכאות (מס הכנסה) תלויה בקביעת גוף אחר (ביטוח לאומי), שאיננו בהכרח מונחה על פי עקרונות דיני המס אלא פועל לפי כללי נכות כלליים.

בפרקטיקה, מצב זה יוצר כפל בירוקרטיה: המבקש "מטולטל" בין שתי רשויות, נדרש פעמים רבות להמציא מסמכים חוזרים ונשנים, ולעיתים אף מתמודד עם סתירות בקביעות.

תפקוד הוועדות הרפואיות – בין שיקול דעת רחב לפגיעה בוודאות

ועדות אלו אמורות להיות גוף מקצועי-רפואי בלבד, אלא שהחלטותיהן נושאות אופי מעין שיפוטי. הפסיקה חזרה והדגישה כי מדובר ב"גוף סטטוטורי הפועל כנאמן הציבור", אך במקביל נקבע לא אחת כי שיקול דעתן רחב ביותר.

כך, מבקש עשוי למצוא עצמו במצב שבו הוועדה מקבלת את עמדתו בחלקה בלבד: קביעה נכות זמנית במקום לצמיתות; אחוזי נכות נמוכים מן המצופה; או התייחסות סלקטיבית למסמכים רפואיים. התוצאה פגיעה במימוש הזכות וביטוי ממשי לאי־ודאות משפטית.

סוגיות כלכליות – משמעות תקרות הפטור

גם כאשר נקבעת נכות מזכה, אין בכך כדי להביא לפטור גורף ומלא על כל הכנסה. התקרה מבחינה בין הכנסה מיגיעה אישית (עבודה, עסק) לבין הכנסה שאינה מיגיעה אישית (ריבית, דיבידנדים). המשמעות המעשית היא כי נכה בעל הכנסות גבוהות עדיין עלול להידרש לתשלום מס על החלק שמעבר לתקרה. בכך נשמר עקרון השוויוניות במערכת המס, אך נוצרת תחושה של "הטבה חלקית" שאינה מתיישבת תמיד עם חומרת המצב הרפואי.

אוכלוסיות מיוחדות – מגמת ההקלה לחולים אונקולוגיים

בשנים האחרונות ניכרת מגמה של מתן הקלות פרוצדורליות לחולי סרטן. בפסיקה ובנהלים פנימיים של רשות המסים וביטוח לאומי נקבע כי במצבים רפואיים קשים ניתן להסתפק במסמכים רפואיים בלבד, מבלי לדרוש התייצבות לוועדה. מגמה זו מבטאת הכרה בחומרת המצב ומבקשת לצמצם את הנטל המיותר.

סיכום

הפטור ממס הכנסה לנכים מהווה דוגמה קלאסית לפער שבין הנורמה החקוקה לבין היישום בפועל. על פניו- זכות ברורה ומוצקה; במציאות- הליך סבוך, רווי בירוקרטיה, שתלוי בהחלטות של גופים שונים ובשיקול דעת רחב של ועדות רפואיות.

מבחינה משפטית, ניתן לראות בהסדר זה ניסיון לאזן בין אינטרס חברתי־ סוציאלי לבין עקרון השוויון במס. אולם כל עוד ההליך נותר מורכב ורווי מכשולים, הפטור נשאר פעמים רבות על הנייר בלבד, בעוד הזכאים נדרשים למאבק מתמשך למימוש זכות בסיסית.